חוויה של צפייה בכוכבים במכתש רמון

מדריך השטח משה קוגן מציע חוויה בלתי נשכחת של צפייה בכוכבים במכתש רמון

"כל העניין הוא לשתות משהו קר בלב מדבר", כתב מאיר אריאל זצוק"ל. האמת, יש משהו מרגש בפשטות של המדבר, שמדבר ישירות אל נפש האדם. אולי זו העובדה שהוא מאד טבעי, ועדיין לא נהרס לגמרי על ידי האנושות. אולי אלו המראות השוממים הפרוסים עד האופק, אשר מאפשרים לנו להביט פנימה אל תוך עצמנו, במקום להסיח את דעתנו בשטויות.

ישנן לא מעט נקודות מדבריות יפות בארץ לטייל או לעצור ולהתבונן בהם, אולם אחד המקומות הכי מהנים ומעוררי השתאות בארץ ישראל הוא מכתש רמון, המכתש הטבעי הגדול בעולם שנוצר כתוצאה מסחף ושחיקה של זרימת מים. כמה שמכתש רמון יפה ומרתק בשעות היום, בלילה מדובר בחוויה מיוחדת שבעתיים. כדי להתחבר באמת אל החוויה המיוחדת הזאת, צריך מישהו כמו משה קוגן, מורה דרך ממצפה רמון, שידריך אותנו בין הכוכבים שבשמיים.

מסע בין כוכבים

"עוד בטרם מוסדו הדתות המונותאיסטיות, בני האדם הביטו בכוכבים וייחסו משמעות לתצפיות שערכו ודפוסים שהם זיהו", אומר קוגן. "עמי המזרח הקדום חילקו את השמיים למזלות, וקבעו ששנת שמש נמשכת 365 ימים. המונומנט המפורסם סטונהנג' באנגליה, אשר הוקם ככל הנראה באלף השלישי לפני הספירה, נבנה בהתאם לאירועים אסטרונומיים, כגון ימי היפוך עונות השנה וכדומה.

גם היהדות הושפעה רבות מאסטרונומיה: בספר בראשית למשל, נכתב 'יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים'. כלומר, הצפיה בגרמי השמיים נועדה לשמש אותנו כדי ליצור את המעקב אחר ימים, מועדים וכדומה. גם הסנהדרין נדרשו לצפיה בכוכבים, כדי להכריע בשאלות תחולת חגים ומועדים וכדומה (אם כי, אלו התבססו על המודל הגאוצנטרי, כלומר, הניחו באותה תקופה כי השמש והירח סובבים את כדור הארץ, ולא להיפך). דוגמה נוספת לעניין היהדות בכוכבים, מופיע בגמרא: במסכת ברכות בתלמוד (נח, ב), התייחסו למספר הכוכבים בצביר הפליאדות, המכונה שם "כימה" (צביר כוכבים ידוע, המופיע בסמל של סובארו למשל). העין הבלתי מזוינת יכולה להניח שצביר הכוכבים מורכב ב-8 כוכבים לכל היותר, ואכן כך העריכו היסטוריונים בימי קדם. עם זאת, בגמרא נכתב 'מאי כימה? אמר שמואל כמאה כוכבי. אמרי לה (יש אומרים) דמכנפי (שהם מקובצים וסמוכים זה לזה), ואמרי לה (ויש אומרים) דמבדרן (שהם פזורים)'. בפירוש רש"י, המופיע בדף הגמרא, נכתב כי הפירוש הוא שהכוונה היא שבכימה יש למעלה ממאה כוכבים, מה שהתברר כנכון, רק לאחר שהופיעו הטלסקופים המודרניים.

היהודים, היוונים, המסופוטמים, בני המאיה, המון תרבויות קדומות ומפותחות, כולן בנו תיאולוגיות שונות בהתאם לאורות הזוהרים שהם ראו בשמיים. שמי הכוכבים שלנו הציתו את הדמיון מאז מעולם, והחיבור שלנו לצפייה בכוכבים הוא הדבר הכי אנושי בעולם".

איך הגעת לתחום של צפייה בכוכבים?

אני במקצועי מורה דרך, וכבר שנים שאני מוביל קבוצות של מטיילים ותיירים במקומות שונים בארץ. אני מתמחה באיזורי מדבריות, תרבויות המזרח הקדום, ארכיאולוגיה והיסטוריה. אני ירושלמי, אבל לפני כמה שנים עברתי לגור במצפה רמון, מתוך רצון לשנות אווירה בחיי. אחרי שנחשפתי אל הנושא של אסטרונומיה במקרה, פתאום הרגשתי שתשומת הלב שלי נמשכת לכך יותר ויותר. בהיותי אוטודידקט, התחלתי לקרוא עוד ועוד בנושא, התעניינתי בתרבויות השונות והיחס שלהן אל הכוכבים, קניתי טלסקופים איכותיים וציוד נלווה, והתחלתי לסרוק את השמיים. הטלסקופ והציוד המגביר מאפשרים לתפוס הרבה אור, ואז לראות באמת את מה שקורה בחלל. גיליתי שהחוויה של להסתכל על החלל דרך טלסקופ, היא משהו אחר לגמרי: רואים פתאום אלפי כוכבים בפריים, רואים ערפיליות, גלקסיות שלמות, זה פשוט מדהים".  

איך נראית הפעילות?

"אנחנו מגיעים אני ועוד קבוצה קטנה למכתש רמון או לנקודה מדברית אחרת, מקום שאין בו זיהום אוויר ואין אורות שמפריעים לצפייה בכוכבים. אנחנו מתמקמים, מציבים טלסקופים, מוניטור, ציוד צילום, ומדברים על כיפת השמיים, מקבלים הקשרים היסטוריים, המשמעויות של קבוצות הכוכבים השונות וכדומה. כשרואים את הכוכבים בצורה ברורה דרך טלסקופ, ומקבלים את הסיפורים ההיסטוריים, החוויה היא אחרת".

יש לך לא מעט ידע. אתה מספיק לדבר על הכל?

"הידע הוא נחמד וחשוב. אולם הדגש האמיתי הוא לא על הידע,  אלא על החוויה. לפעמים הכוכבים הם רק תירוץ: ההרגשה הזאת, שיוצאים למדבר, ומתחברים רגשית ונפשית אל המקום, מתמסרים לחוויה שקטה בלילה, שותים משהו חם בשטח ורואים כוכבים, זו חוויה מאד מיוחדת, וגם אני שעשיתי אותה המון פעמים, ממשיך ליהנות ממנה בכל פעם מחדש".

הכתבה התפרסמה בוואלה